הנה אגדה בסין של ספר בן המאה ה -19 בשם לי צ'נג שגר ב- Xiaotun, כפר קטן קרוב לעיר שהיא כיום עיר Anyang, כ -500 קילומטרים דרומית לבייג'ינג. לי, כך מספר הסיפור, הוטרד במצב עור מחריד, וגופו מכוסה בפצעים פתוחים. יום אחד, הוא נתקל בכמה שברי עצמות עתיקים עם דמויות משונות שנחתכו עליהם. נואשת לריפוי, לי האמין כי מדובר ב"עצמות דרקון "עתיקות - מרכיב רפואי עיקרי, על פי סיפור הנשים הזקנות. הוא טחן את העצמות ומרח את האבקה בכל פצעיו. באורח פלא, הם נרפאו. לאחר מכן הוא עבר מדלת לדלת, מכר "עצמות דרקון" מקורקעות כתרופה למחלות שונות.
בין אם הסיפור הזה נכון או לא, דבר אחד בטוח: עצמות כמו אלה הפכו פופולריות בשנות ה- 1800 בגלל כוחות הריפוי המיוחסים שלהן.
יום אחד בשנת 1899, וואנג יורונג, מלומד מפורסם של כתבי קודש קדומים, הבחין שבשבר עצם שצף במרק הצמחים שלו היו עליו כמה שרבוטים מעניינים. בבדיקה מדוקדקת חשד וואנג כי הסימונים הם כתובת ארכיאולוגית הירוגליפית, ככל הנראה עתיקה יותר מהצורה העתיקה ביותר של הכתב הסיני שנמצאה ב.1046–771 לפנה"ס). הוא צדק. צף במרק שלו היה הכתב הקדום ביותר שנמצא אי פעם במזרח אסיה.
גילויו של וואנג הוביל מייד לחקירת מקור עצמותיהם הכתובות. ארכיאולוגים הבינו עד מהרה כי הטקסטים הללו היו תיעוד של חיזורים משושלת שנג (בערך 1250–1046 לפני הספירה), לפני כ -3,000 שנה: תפילות ייכתבו על חתיכת עצם, בדרך כלל מצב או פרה, ואז נשרפו לראות איך העצם נסדקה. דרך "עצמות אורקל" כביכול אלה למדנו על הדאגות הרבות של מלכי שאנג: החל לאחל כאב שיניים מייסר לתקווה לנצח בקרב.
עד כה התגלו סביב שיאוטון המודרנית למעלה מ -150,000 חתיכות של עצמות אורקל, כמו גם בתי קברות, בורות הקרבה, מקדשים, ארמונות ועוד. לאחר עשרות שנים של תגליות כאלה, החוקרים קבעו כי מדובר בהריסות הבירה האחרונה של שושלת שאנג, ינקסו, שכונתה בשנת 2006 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
אותם קברים עם עצמות דרקון גילו לנו למעשה את מה שקרה 3000 שנה אחורה.